<h1>כפתור ופרח לרבינו אשתורי הפרחי פכ"ה</h1>
<h2>דף ג.</h2>
וה"ב העטור כתב ומסתברא דכי היכי דשחיטה כשרה בנשים ונשים מהמני הכי נמי מהמני אניקור בשר, וחלב. והא דאמרינן ריש גמ' פסחים (ד' א') הכל נאמנין על ביעור חמץ אפילו נשים אפילו קטנים, ואוקימנא (שם ע"ב) כיון דבדיקת חמץ מדרבנן המנוה רבנן בדרבנן דמשמע דלא מהמני בדאוריתא, ההיא שנויא אקטנים קאי אבל נשים בכולהו מהמני כעד אחד דנאמן באיסורין ואפילו באיסורא דאוריתא, כדאמרינן מסכת כתובות פרק המדיר (ע"ב א') ומאכילתו שאינו מעושר ואינה קוצה לו חלה, ובעי היכי דמי אי דידע ניפרוש אי דלא ידע מנא ידע, אלמא דלכתחלה יש לו לסמוך עליה, וכן נסמוך עליה על ספירת נדתה דאיכא כרת. וכן נמי כתב הראב"ד, וטעמא דמילתא דהכל חברים אצל המצות מכיון שהם עוסקין בהם, עד שיחשדו כמו שנחשדו עמי הארץ על המעשרות כשנבדקו, שאם לא כן אין אדם סומך על אשתו בנקור בשר ומליחה ובדיקת הירקות שהוחזקו בתולעים וכיוצא בזה, אלא הכא לאו דאמרי אנן בדקיניה כלומר בענין בדיקת חמץ, אלא דאמרי בדיק לן מאן דהו, ולגבי עדות ודאי אין סומכים על עדותן במקום דאתחזק איסורא דאוריתא, אבל גבי ביעור הימנינהו רבנן בדרבנן דלא צריך בדיקה מיהו בטול בעי, עד כאן. ויש בזה כדי לפקפק, דאמרינן מסכת נדה פרק בא סימן (מ"ח ב') כל הנבדקות נבדקות על פי נשים, וכך היה רבי אלעזר מוסר לאשתו ורבי שמעון מוסר לאמו, רבי יהודה אומר לפני הפרק ולאחר הפרק נשים בודקות אותן תוך הפרק אין נשים בודקות אותן שאין משיאין ספקות על פי נשים. רבי שמעון אומר אף תוך הפרק נשים בודקות אותן ונאמנת אשה להחמיר אבל לא להקל, כיצד גדולה היא שלא תמאן, קטנה היא שלא תחלוץ. הא מאן קתני לה אימא רבי יהודה אלמא נשים אינן נאמנות להקל אלא לאחר הפרק. ומתרצינן דאיסור ערוה שאני שאין דבר שבערוה פחות משנים, ושתי שערות דבר שבערוה הוא, וכדאמרינן אחד אומר בגבה ואחד אומר בכרסה חצי דבר וחצי עדות הוא, פרק חזקת הבתים (ב"ב נ"ו ב'), אלמא בעינן שני עדים ואין הנשים נאמנות בכיוצא בזה.
נשים כשרות לשחוט לכתחלה, וכן נמי כתב הר"ם (פ"ד משחיטה ה"ד) ואם הנשים הן מומחות שוחטות לכתחלה. ונשים שבארצות אלדד הדני היה לבן חלוש יותר מדאי ועשויות להתעלף, ונשים שבארצותינו חיות הנה.
